פסק דין בתיק ת"צ 42394-12-10

  בעקבות: בקשה - בהסכמה - להסתלקות המבקשים מהבקשה לאישור

התובענה כתובענה ייצוגית, למחיקת הבקשה לאישור ולדחיית התובענה מיום: 06.09.12
 

    קשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

עילת התביעה התבססה על הטענה כי המשיבות הפרו את חובתן לערוך בדיקות תקופתיות של אטימות מתקני הדלק שבשימושן, כדי לוודא כי אין כל דליפה מהם, ואת חובתן לדווח למשרד להגנת הסביבה על תוצאות הבדיקות שנערכו. העילה נסמכה על כמה כתבי אישום שהוגשו נגד איזו מן המשיבות, שבהם נטען כי הפרו את חובתן, ועל דוחות שחוברו במשרד הבריאות וברשות המים, שלפיהם ממצאים הצביעו על גילוי מרכיבי דלק, בריכוזים החורגים מהמותר על -פי תקן מי השתייה, בקידוחים של מי תהום הסמוכים למרביתם של מתקני הדלק הגדולים ותחנות התדלוק הישנות.

אם כן עילת התביעה היא הפרת חובה חקוקה, מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הנזק, לשיטת המבקשים, הוא פגיעה באוטונומיה של הרצון, והגם שזו לא באה לידי ביטוי במגע עם המים המזוהמים שלא מרצונם, לכל הפחות היא מתבטאת בחשש שמא כך קרה. גודל הקבוצה הוערך בבקשה בכשני מיליון תושבים מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל.

המשיבות סברו כי יש לדחות את הבקשה על הסף, ואף -על -פי -כן, בהתחשב בהלכה הפסוקה שלפיה רק במקרים יוצאים -דופן תידחה בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית על הסף, ביכרו להגיש תשובות לבקשה ואף צירפו אליהן חוות דעת מומחים. להשקפת המשיבות, אין בבקשה בדל ראיה לטענה כי מרכיבי הדלק שחלחלו כביכול למי התהום בעקבות הפרת החובה הנטענת גם הגיעו לברזי המים של המבקשים.

הנה -כי -כן, מטעם המבקשים לא הוגשה חוות דעת מומחה אשר תראה כי במי השתייה שהגיעו לבתיהם נמצאו לכאורה שרידים של מוצרי דלק או סימנים אחרים להימצאותם. בבקשה גם לא נטען כי מי מהמבקשים חש ברע או נתקף תחושת גועל כשהתחוור לו כי המשיבות הפרו את חובת הבדיקה והדיווח על מציאת מרכיבי דלק במי התהום במקומות מסוימים ברחבי הארץ. נוסף על כך אין בבקשה טיעון כי באזורי המגורים של המבקשים ישנן תחנות תדלוק מפירות.

כלל הוא כי על המבקש לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית חלה החובה לקבץ וללקט את העובדות הרלוונטיות המקימות את עילת תביעתו. עוד בטרם נעבור לדיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק הנטען, יש לומר כי המבקשים לא השכילו לדלג מעל המשוכה הראשונה - קרי: לא הצליחו להראות, ולו בשבב של ממצא מחשיד כלשהו, כי נמצא זיהום של מוצרי דלק במי השתייה. מנגד, המשיבות המציאו חוות דעת מומחה שלפיה רק בארבעה קידוחים להפקת מי שתייה מתוך מאות אלפים נמצאו חומרי דלק, וגם זאת בשיעור נמוך מהסף המותר הקבוע בתקנות. בעיר תל -אביב, מקום מגוריו של מבקש 1, לא התגלו עקבות של חומרי דלק במי השתייה בשנים 2004-2011, ובירושלים, שבה מתגורר מבקש 2, התגלה בתקופה מסוימת סימן למוצרי דלק, בקידוח אחד, בשיעור הקטן פי 2,500 מהמותר על -פי התקן.

בהליך הקדם -משפט פירטו הצדדים איש -איש את טיעוניו בהרחבה, ובסופו ביקש בא -כוח המבקשים שהות בת שלושים יום כדי להגיש חוות דעת מומחה שתתמוך בתובענה. חוות דעת כזו לא הוגשה, וכעת מונחת לפניי בקשת ההסתלקות.

משלא הוכחה הטענה כי מי מהמבקשים שתה מים מזוהמים, או אפילו נחשף לסכנה שישתה מים אשר זיהמה איזו מהמשיבות, אין לקבל את הטענה על נזק בדמות פגיעה באוטונומיה של הרצון. ארבע מילים אלו אינן מילות קסם שבכוחן לשאת על גבן תובענה מקום שאין שמץ ראיה לנזק - ויהא זה גם נזק של פגיעה באוטונומיה של הרצון. אם רצו המבקשים, בדרכם למעלה, לעבור את הרף התחתון שהוכחת התביעה מציבה, היה עליהם להראות כי היו עלולים לשתות טיפה, אם לא יותר מזה, של מים מזוהמים וכי מעשי המשיבות יצרו אפשרות מסתברת - אף הסתברות קלושה ולא ודאית - שהיו נתונים לסכנה שבשתיית מים כאלה. את זאת לא הראו המבקשים בבקשתם, ולא די בחרדה עמומה, נטולת כל יסוד עובדתי, כדי להקים קשר של סיבה ותוצאה בין המחדל שבהפרתה של חובת הבדיקה והדיווח ובין הפגיעה באוטונומיה של הרצון, שהיא הנזק הנטען. אף היועץ המשפטי לממשלה, שבקשת ההסתלקות נשלחה לתגובתו, סבר כי התובענה אינה מגלה עילה.

אגב אורחא אצטרף לתמיהה מדוע בחרו המבקשים לכלול בקבוצה אך שני מיליון מתושבי המדינה, ולא להקיף בה את כלל תושביה.

אשר לשאלת הפרסום - סבורתני כי מיותר יהיה להשחית לריק זמן, משאבים והוצאות אם מלכתחילה לא היה בבקשה ממש. למותר לציין כי באישור ההסתלקות ובדחיית בקשתם של המבקשים אין כדי לסגור את שערי בית המשפט בפני תובעים אחרים בעניין זה, ובלבד שמי שיחפוץ למלא תפקיד כזה יצטייד בראיות להוכחת הטענה בדבר זיהום מי השתייה במוצרי דלק.

אני נעתרת אפוא לבקשה, דוחה את תביעתם האישית של המבקשים ומורה על מחיקת הבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית. כפי שהסכימו הצדדים, איני עושה צו להוצאות.

ניתן בלשכתי היום, י"ב מרחשוון תשע"ג (28 באוקטובר 2012).

המזכירות תשגר פסק -הדין לצדדים. הצדדים ישלחו העתק ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט.